במשך שנים נוהגים לבקר את התקשורת הישראלית על התגייסותה הלאומית בזמני משבר מחד, או על היותה שמאלנית, תל-אביבית ומתנשאת מאידך; ביקורת משמעותית מטיחים גם בחינמון 'ישראל היום' בעקבות הקשרים ההדוקים בין הבעלים, המיליארדר שלדון אידלסון, לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואף רשות השידור סופגת ביקורת ללא הרף בעקבות התכנים שהיא מייצרת ותשלום האגרה שהיא מחייבת. אך בתוך מפת התקשורת המקומית נוצרה עם השנים בעיה מדאיגה לא פחות שלא תמיד זוכה להתייחסות ראויה והיא: היעדר האלטרנטיבה.
גופי התקשורת המרכזיים בישראל כיום הם ערוץ 2 (במיוחד שידורי קשת וחברת החדשות) וידיעות אחרונות. מולם מתחרים בהתאמה שני גופי תקשורת קטנים יותר : ערוץ 10 ומעריב. אלו לא גופי התקשורת המתחרים היחידים וכמובן שלא ניתן להתעלם מגופים כמו הערוץ הראשון, 'הארץ' ו'ישראל היום', אך ערוץ 10 ומעריב בנויים באופן דומה למדי לגופי התקשורת הגדולים יותר ומתחרים על אותו קהל יעד שמוגדר לרוב כ "ישראלי הממוצע".
ערוץ 10 קם מתוך תקווה ליצור אלטרנטיבה למונופול של ערוץ 2 על שידורי טלוויזיה מסחרית בישראל. אולם המילה 'אלטרנטיבה', כך מסתבר, פנים רבות לה. אם ערוץ 2 מייצר תוכניות בידור סוחפות מז'אנר הריאלטי או השעשוענים, ערוץ 10 יציע אלטרנטיבה בדמות תוכניות דומות מאותם ז'אנרים, לרוב פחות טובות ופחות פופלריות בקרב הצופים. אותו כנ"ל לגבי עיתון מעריב שמייצר עיתון כמעט זהה בצורתו (עיצוב, חלוקה, מוספים) לעיתון הנמכר ביותר במדינה – ידיעות אחרונות.
 |
| עיתון אלטרנטיבי? עיתון מעריב בראשיתו כשעוד נקרא ידיעות מעריב |
לו המוצרים התקשורתיים שמספקים ערוץ 10 ומעריב היו מבוקשים על ידי הצרכן הישראלי, הייתה לפחות הצדקה כלכלית לדרך פעולתם. אולם מפעם לפעם מתפרסמות ידיעות אודות הקשיים הכלכליים של שני הגופים הנ"ל, מה שמוכיח ככל הנראה כי מדינת ישראל קטנה מידי מכדי להכיל גופי תקשורת כפולים. מדוע, אם כן, לא מנסים קברניטי מעריב וערוץ 10 להציע אלטרנטיבה אמיתית ולא קוסמטית?
גופי התקשורת הקטנים יותר בשוק הישראלי חייבים להעז ולעשות דברים אחרת אם הם רוצים שתהיה להם הצדקה ציבורית וכלכלית. הצרכן התקשורתי צריך להשתכנע שיש לו סיבה לעבור ולצרוך תכנים של גופי תקשורת אחרים. כך למשל, אחת התוכניות הטובות ביותר שערוץ 10 השכיל ליצור היא 'לונדון את קירשנבאום' והצלחתה נבעה בעיקר בזכות העובדה שאין תוכנית דומה לה באף ערוץ. אך תוכנית מסוג זה, או תוכניות ריאליטי פופולאריות יותר של הערוץ כמו 'הישרדות' או ה'יפה והחנון' לא גורמות לצופה לעבור לצפות באופן קבוע בערוץ מעבר לתוכניות הספציפיות הללו. על מנת שדבר כזה יקרה, הערוץ צריך למתג את עצמו כאלטרנטיבי בתחומים שונים אך מוגדרים ולא כפי שהוא עושה זאת היום בצורה אקלקטית וחסרת מעוף שיורה לכל הכיוונים ולא פוגעת בשום דבר. אופן סיקור החדשות, למשל, יכול להפוך ליותר פרובקטיבי ודעתני. סיקור כלכלי יכול להתרחב מעבר לתוכנית כמו 'לילה כלכלי' ולמתג את הערוץ כ'כדה מארקר של הטלוויזיה'. גם עיתון כמו מעריב יכול לייצר אג'נדה חדשה ולהעלות על נס תחומים שנתפשים בעיניו כחשובים ו/או להרחיב עיסוקו בתחומים מסוימים כמו תרבות, פנאי, ספורט, בריאות, אופנה וכו'. האופציות הן אינסופיות ומציאת הנוסחה המנצחת דורשת בעיקר חשיבה יצירתית.
 |
| גבולות האלטרנטיבה. תוכנית הדגל של ערוץ 10 - הישרדות. |
למרות כל האמור לעיל, ישנה בעיה משמעותית ביצירת אלטרנטיבה תקשורתית והיא החשש מהתרסקות כלכלית. ואכן, קל להשיא עצות מן הצד כשחרב הנושים לא נמצאת על צווארך. אך כיוון שגופי התקשורת הקטנים בישראל נמצאים ממילא במשבר ששומט את ההצדקה הכלכלית לקיומם, ראוי לפחות שינסו להילחם על הצדקתם הציבורית-תקשורתית. אין להם אלטרנטיבה אחרת מלבד יצירת אלטרנטיבה תקשורתית ואם שינוי כזה יצליח, כולנו נרוויח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה