א': כבר התנצלת בפני שלדון אדלסון?
ב': מה פתאום? למה שאתנצל?
א': כי אני שמעתי אותך בפירוש מכנה את העיתון שבבעלותו בשם "ביביתון".
ב': אז מה?
א': גם שמעתי אותך מפקפק באמינות של הכתבות שמפורסמות בעיתון.
ב': נו אז שמעת אותי אומר את זה, אני לא מבין למה אני צריך להתנצל. זו זכותי להגיד מה שאני רוצה.
א': אתה רוצה להסתבך בתביעת דיבה של אדלסון?
ב': למה שהוא יתבע אותי? ובלי קשר, מאיפה הוא אמור לדעת מה אמרתי על העיתון שלו?
א': סמוך עלי, הוא יודע. וכל מי שלא יתנצל, יזכה בתביעת דיבה.
ב': אתה חושב שזה באמת מסוכן לקבל ממנו תביעת דיבה או שזה רק איום סרק?
א': יש סיכוי טוב שאם הוא יתבע אותך תגרר למשפט במשך שנים ותאבד את רוב הכסף והרכוש שלך. חוץ מזה, אתה זוכר איך זה נגמר בפעם האחרונה שחשבו שמשהו הוא סרק.
ב': אתה יודע מה, במחשבה שניה זה באמת היה מוגזם מה שאמרתי. אלה היו אמירות כוזבות ואני מתנצל על כך שהן בכלל יצאו מהפה שלי.
א': מילים יפות דיברת. עכשיו תמסור לאשתך ששלדון מצפה להתנצלות על הדברים שהיא אמרה לפני כמה חודשים במפגש עם חברות ובמיוחד על הרמיזה שלה כאילו הוא שכנע את ביבי לא לתת למפעל הפיס להקים קזינו במצפה רמון.
