יום ראשון, 11 בספטמבר 2011

אלף בית - 5=2+2


א': כבר התנצלת בפני שלדון אדלסון?

ב':  מה פתאום? למה שאתנצל?

א': כי אני שמעתי אותך בפירוש מכנה את העיתון שבבעלותו בשם "ביביתון".

ב': אז מה?

א': גם שמעתי אותך מפקפק באמינות של הכתבות שמפורסמות בעיתון.

ב':  נו אז שמעת אותי אומר את זה, אני לא מבין למה אני צריך להתנצל. זו זכותי להגיד מה שאני רוצה.

א': אתה רוצה להסתבך בתביעת דיבה של אדלסון?

ב': למה שהוא יתבע אותי? ובלי קשר, מאיפה הוא אמור לדעת מה אמרתי על העיתון שלו?

א': סמוך עלי, הוא יודע. וכל מי שלא יתנצל, יזכה בתביעת דיבה.

ב': אתה חושב שזה באמת מסוכן לקבל ממנו תביעת דיבה או שזה רק איום סרק?

א': יש סיכוי טוב שאם הוא יתבע אותך תגרר למשפט במשך שנים ותאבד את רוב הכסף והרכוש שלך. חוץ מזה, אתה זוכר איך זה נגמר בפעם האחרונה שחשבו שמשהו הוא סרק.

ב': אתה יודע מה, במחשבה שניה זה באמת היה מוגזם מה שאמרתי. אלה היו אמירות כוזבות ואני מתנצל על כך שהן בכלל יצאו מהפה שלי.

א': מילים יפות דיברת. עכשיו תמסור לאשתך ששלדון מצפה להתנצלות על הדברים שהיא אמרה לפני כמה חודשים במפגש עם חברות ובמיוחד על הרמיזה שלה כאילו הוא שכנע את ביבי לא לתת למפעל הפיס להקים קזינו במצפה רמון. 

יום שני, 5 בספטמבר 2011

אלף בית - המשבר עם טורקיה


א': אסור להתנצל בפני טורקיה.

ב': צודק.

א': התכופפנו מספיק בפני כולם, ולאן זה הוביל אותנו?

ב': לשום מקום.

א': ואחרי כל הכסף ששפכנו באנטליה, איך הם לא מתביישים?

ב': לך תבין את הערבים האלה.

א': הם טורקים, לא? טורקים זה ערבים?

ב':  מאיפה אני יודע, כל הערבים אותו דבר.

א': גם הטורקים?

ב': גם הטורקים אותו דבר.

א': שמעתי שהמגעילים האלה מאיימים שאם לא נתנצל הם יעודדו את משפחות נפגעי
 המרמרה לתבוע את חיילי צה"ל.

ב': אחרי כל מה שעשינו בשבילם?

א': מה בעצם עשינו בשבילם?

ב':  לא יודע, אבל עשינו, אני בטוח.

א': אולי זה שאנחנו שותקים בעניין שואת הארמנים?

ב': בדיוק. איפה הם ימצאו עוד עם שיסתום ככה את הפה על שואה שעשו לעם אחר?

יום חמישי, 1 בספטמבר 2011

אלף בית - מרגול


א': שמעת שהגרוש של מרגול היכה צלם עם שרשרת ברזל?

ב': בגלל זה הם התגרשו?

א': לא, זה קרה מזמן.

ב': אז למה אתה מספר לי את זה עכשיו?

א': האירוע עם השרשרת קרה עכשיו. הגירושין קרו מזמן.

ב': אה. ומה קרה לצלם?

א': לא יודע.

ב': ולגרוש?

א': עצרו אותו והוא נלקח לחקירה.

ב': אתה חושב שזה צירוף מקרים?

א': לא.

ב': אז זה יד מכוונת?

א': גם לא.

ב': צחוק הגורל?

א': לא, זה אמנם דומה לצחוק הגורל, אבל גם קצת שונה.

ב': אז מה זה?

א': זה יותר כמו תאונת שרשרת.

אלף בית - מנצ'סטר מביסה את ארסנל


א': שמעת שמנצ'סטר ניצחו את ארסנל 2:8?

ב': לא מבין בכדורסל.

א': זה כדורגל.

ב': גם בזה לא.

א': במה אתה כן מבין?

ב': בספורט או בכלל?

א': בספורט.

ב': כלום.

א': ובכלל?

ב': גם כלום.

א': אז איך בנאדם כמוך מצליח לנהל מדינה?

ב': אתה מבין מה זה?

א': לא.

ב': אתה רואה.

א': מה?

ב': לך תבין...

יום רביעי, 17 באוגוסט 2011

כלכלה לכל ילד


בורסה, איגרות חוב, קרנות פנסיה, מדד, ריבית, תשואה, בעלי מניות, בעלי שליטה, צמיחה, נאסד"ק, הנפקה, קרן המטבע. כמעט כל אדם בוגר מוצא את עצמו מול ערימת המושגים הזו בו בזמן שרובנו לא ממש מבינים את פשרם, לא כל שכן את משמעותם בהקשרים רחבים יותר של התנהלות שוקי ההון המקומיים והעולמים.

ישנם עוד נושאים רבים שרובנו לא מבינים את פשרם, אך מעט מהם כה נוגעים לחיי היומיום שלנו כמו אלה מתחום הכלכלה. רוב בני האדם בישראל (ואולי גם בעולם) מסיימים את בית הספר התיכון ואת השירות הצבאי שלאחריו בלי שיש בידיהם את הכלים הדרושים לנהל את כלכלתם ורווחתם האישית בנבונות ובעצמאות. לרוב הם תלויים בהוריהם שמנחים אותם בצעדיהם הראשונים כמו פתיחת חשבון בנק או התנהלות מול ביטוח לאומי. כך קורה שחוסר הידע וההבנה הכלכליים הבסיסיים מחלחלים פעמים רבות מדור לדור כשהמרוויחים העיקרים מהתופעה הזו הם האנשים והמוסדות שנמצאים בראש הפירמידה.

מצד אחד, אין אנו רוצים לגדל דורות של אנשים שיהיו שקועים אך ורק בענייני כספים מבלי לפתח אצלם שאר רוח בתחומים שאין להם ערך כלכלי כמו ספרות, היסטוריה, תנ"ך או אזרחות. מן הצד השני, המדינה ומערכת החינוך צריכים להיות אחראים על הכישורים הבסיסיים שהם מבקשים להעניק לאזרח כדי לדאוג לעתידו ולרווחתו ועל כן הם אינם יכולים להשמיט תחום כל כך משמעותי בחיי האזרחים כמו כלכלה והתנהלות פיננסית מגבולות אחריותם.

על כן כולי תקווה כי במסגרת השינויים הארגוניים שהציבור בתקופה זו מבקש לעשות בהתנהלות המדינה, ימצאו לנכון גם לטפל בסעיף שולי הזה לכאורה ולמצוא דרך לגדל אזרחים עם הבנה ותודעה כלכלית בסיסית שיכולו לשמש להם לעזר בתכנון עתידם.
מעבר לרווחה האינדיבידואלית של האזרחים, מהלך כזה גם יכול לשפר את ההתנהלות המאקרו כלכלית של מדינות העולם כפי שהסביר לאחרונה הכלכלן פרופ' הא-ג'ון צ'אנג בראיון לכלכליסט:

מה צריכים לעשות האזרחים? לעזור לממשלות להשתחרר מרעיון העוועים של שוק חופשי, ובעצם לצאת למלחמה על הכלכלה. "אסור להשאיר את הכלכלה לכלכלנים", הוא כותב. "מקצוע הכלכלה הסב ב־30 השנים האחרונות נזק לרוב האנשים". האזרחים צריכים להבין יותר בכלכלה, הוא טוען, ולהפוך למה שהוא מכנה "אזרחים עם מודעות כלכלית". "לכל אחד מאיתנו יש הרבה דעות על מגוון נושאים בלי שבהכרח תהיה לנו הכשרה טכנית", הוא אומר. "אני בטוח שלהרבה מהקוראים שלך יש דעות מגובשות על התחממות גלובלית, תקנים להיגיינה במזון או המצב הפוליטי בלי שיהיה להם תואר בתחומים האלה. אז למה אנשים חוששים לגבש דעות מוצקות על הכלכלה? כי עברנו שטיפת מוח שלפיה כלכלה היא דבר קשה שאנשים נורמלים לא יכולים להבין. זה לחלוטין לא נכון. הכלכלה ניתנת ברובה להסבר במונחים ידידותיים למשתמש. נכון שיש כמה פרטים טכניים שרק מומחים יכולים להבין, אבל כל אחד יכול להבין את העקרונות. וזה הצעד הראשון לקראת מימוש הזכויות הדמוקרטיות שלנו בנוגע למדיניות הכלכלית שהמנהיגים מכתיבים. בדרך כלל כשמציגים לאנשים קצת מספרים הם נבהלים ואומרים: 'המומחים בטח צודקים'. וזה בדיוק מה שאסור שיקרה, כי בשם פתרונות מדעיים וטכניים, המומחים האלה מצליחים לעשות ככל העולה על רוחם ולא לשאת בתוצאות".

יום רביעי, 10 באוגוסט 2011

מה יקרה אם


מה יקרה אם אני אסע באוטובוס לצפון ואצטרך לשירותים ועצירה של האוטובוס לא תראה באופק?
מה יקרה אם אדבר בפני קהל ויהיה לי בלק אאוט?
מה יקרה אם באמצע ארוחת ערב עם ההורים של חברה שלי אני אקיא?
מה יקרה אם באמצע ראיון עבודה אני אקבל סחרחורת?
מה יקרה אם יהיה לי סרטן?
מה יקרה אם אפגע בתאונת דרכים?
מה יקרה אם המטוס שאני טס בו יתרסק? או יחטף?
מה יקרה אם אהיה עיוור, חירש או אילם?
מה יקרה אם הקרובים אלי ימותו?
מה יקרה אם לעולם לא אתחתן?
מה יקרה אם אתחתן עם האישה הלא נכונה ואתגרש?
מה יקרה אם יהיה לי ילד שיוולד עם נכות?
מה יקרה אם תהיה לי ילדה שתוטרד מינית?
מה יקרה אם לא יהיה לי כסף?
מה יקרה אם לא תהיה לי עבודה?
מה יקרה אם אהיה זקן ובודד?
מה יקרה אם לא יהיה לי שיער?
מה יקרה אם יצטרכו לעקור לי שן?
מה יקרה אם הכלכלה העולמית תקרוס?
מה יקרה אם תפרוץ מלחמה?
מה יקרה אם האיסלאם ישתלט על העולם?
מה יקרה אם יקראו לי למילואים?
מה יקרה אם תיפול על ישראל פצצת אטום?
מה יקרה אם אמות?
מה יקרה אם המישהו הלא נכון יקרא את זה?

יום שלישי, 9 באוגוסט 2011

חרדי וטוב לו


אחת לכמה זמן מתפרסמים סקרים בעיתונים שמפלחים את האוכלוסיה בישראל ביחס לשאלות פוליטיות שונות כמו "האם אתה מסכים לפתרון שתי מדינות לשני עמים?" או "האם בתמורה להסכם שלום עם סוריה תסכים לוותר על רמת הגולן?". לעומת זאת, מעולם לא נתקלתי בסקר ששאל שאלות לא פחות גורליות עבור האזרחים במדינת ישראל כמו למשל: "האם אתה מסכים למימון הממשלתי שניתן לאוכלוסיה החרדית במדינת ישראל?", "האם אתה מסכים לכך שהאוכלוסיה החרדית תקבל פטור משירות צבאי?" או "האם אתה מסכים שמוסד הרבנות יהיה הקובע הבלעדי בנושא נישואין וגירושין?"

בשיח החילוני, נראה שנושא הפרזיטיות החרדית נתפש כמעין גזרה משמים שנהוג להתלונן על קיומה ובו זמנית לקבלה כמצב נתון. זה מה יש ועם זה נצטרך לשרוד מול האויבים מבחוץ המבקשים להורגינו.
 אבל בזמן מחאה חברתית כמו זו ששוטפת את ישראל בימים אלה, אולי הגיע הזמן להכנס בעובי הקורה של הסטטוס קוו החרדי-חילוני ולשנות אותו מן היסוד. אין ספק שמדובר בקופת שרצים שאף אחד לא רוצה לפתוח, אבל אם הרוב החילוני במדינה התחיל במלאכה של שינוי הסדר החברתי-כלכלי בישראל, רצוי גם שיגמור. לא יתכן שקבוצה הולכת וגדלה של אנשים יחיו כנטל כל כך משמעותי על שאר חלקי החברה. שנים של יהדות חרדית בגולה התקיימה בלי תמיכה כלכלית של מדינה ואף אחד לא ראה בכך פסול; אין שום חוק מוסרי או הלכתי שאוסר על חרדים לעבוד והאנומליה הזו צריכה להפסק.

היום חל תשעה באב ודווקא ביום סמלי כזה אני מציע לעשות מעשה שעלול לגרום לשנאת אחים ולקרע גדול. אבל אם החרדים באמת מאמינים בצורך לשמור על אחדות בתוך העם היהודי, הם צריכים לקחת אחריות על מעשיהם ולשאת בחובות שחלים על רוב אזרחי המדינה מלבדם. החילונים מצידם, אולי יחד עם אנשי הציונות הדתית, צריכים לאחד את השורות גם בנושא הזה ולהגיד אחת ולתמיד: די לנטל החרדי - העם דורש צדק חברתי.