לפני מספר שבועות התבשרנו כי אקו"ם חתמה על הסכם תמלוגים עם יוטיוב לפיו יוצרים החברים בארגון יקבלו תמלוגים לפי מספר הצפיות בסרטוני הוידאו שלהם המופיעים באתר. הבשורה המשמחת הזו מעוררת תקוות רבות ואיתן גם את התהייה כיצד, ואם בכלל, ישפיע מהלך כזה על שוק המוסיקה הישראלית?
אחת ההשלכות האפשריות, למשל, יכולה להיות התעוררות מחדש של פורמט הוידאוקליפ שכמעט ונכחד מאזורינו בשל היעדר פלטפורמת שידור ראויה. אחרי שבמשך שנים לא היה בישראל בית תקשורתי ראוי לשדר בו קליפים מלבד תוכניות המוסיקה של הערוץ הראשון והתקופה הקצרה שבה ערוץ המוסיקה הצדיק את שמו, נוצרה סופסוף אפשרות ראויה לשידור ולצפייה בקליפים. אך העידוד הפוטנציאלי ליצירת קליפים שמאפשר ההסכם בין אקו"ם ליוטיוב מעלה שאלה רחבה אף יותר: האם ישנה הצדקה כלשהי, כלכלית ו/או אמנותית, ליצירת קליפים בישראל של ימינו?
הוידאוקליפים החלו את דרכם בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת כשהוקרנו בבתי קולנוע, אך קיבלו את תהילתם הגדולה בשנות ה-80 הודות לערוצי הטלוויזיה הייעודיים כמו MTV ו VH-1 ששידרו וידאוקליפים במשך 24 שעות ביממה. אמנים כמו מדונה ומייקל ג'קסון זכו להצלחה רבה לא מעט בזכות הקליפים שיצרו לשיריהם אשר שודרו ללא הרף בערוצי המוסיקה. מטרת הוידאוקליפים הייתה להגדיל את כמות המאזינים לשירים באמצעות עזרים ויזואלים וניצול מעמדה של הטלוויזיה כאמצעי התקשורת המרכזי והמשפיע ביותר. אך כיום, בעקבות המהפכות הטכנולוגיות שיצרו האינטרנט ורשת הסלולר, חל כרסום משמעותי בכוחה של הטלוויזיה ובתפקודה כמדורת השבט התקשורתית, וכתוצאה מכך, נפגעה גם ההצדקה הכלכלית של הוידאוקליפים ושל ערוצי המוסיקה.
נותרה, אפוא, ההצדקה האמנותית לפיה ישנו ערך אסתטי ויצירתי חשוב לוידאוקליפים. כאן יש צורך להפריד בין קליפים מבוימים ומתוסרטים ובין קליפים המתעדים את האמן מופיע ועושים שימוש אך ורק בטכניקות עריכה. ההצדקה האמנותית מיוחסת לרוב לקליפים המבוימים שלמעשה מציגים סרט קצר באורך של כארבע דקות כשהשיר משמש כפס הקול. אין כל ספק כי הסרטים הקצרים הללו יכולים להוות יצירות אמנות של ממש שמשלבות צליל ותמונה לכדי חוויה רב חושית, אך קיימת גם אפשרות שהפרשנות הויזואלית לשיר פוגמת בו כשהיא משדכת לו ערכים ויזואליים ספציפיים שייקבעו בראשם של המאזינים ולמעשה ייצרו מעין פרשנות רשמית ולא אישית לשמיעת השיר. כיוון שאמנים לא יוצרים את הקליפים ביחד עם השירים כמקשה אמנותית אחת אלא מדובר בשתי יצירות נפרדות כשאחת תלויה בשנייה, מתחדדת התחושה שהמטרה העיקרית של יצירת הקליפ היא שיווק השיר לקהל רחב יותר ומשיכת תשומת ליבו באמצעים ויזואליים, ואילו השאיפות האמנותיות תופסות מקום משני בלבד.
נראה אם כן כי למרות המעבר לפלטפורמות שידור וצפייה ראויות ברשת האינטרנט, פורמט הוידאוקליפ נמצא בסכנת הכחדה כאשר נוסף להצדקה האמנותית שלו שהייתה תמיד מוטלת בספק, הוא איבד בשנים האחרונות, במיוחד בישראל, גם את ההצדקה הכלכלית שלו שהייתה כאמור ההצדקה העיקרית לקיומו. כמו במקרים אחרים של שינויים טכנולוגים, גם כאן סביר להניח שהקליפים לא ייעלמו כליל מהנוף התקשורתי אלא יהפכו לפריט אספנים ואולי אף יחזרו לאופנה בגל וינטג' עתידי, אבל כפורמט לקידום שירים הם איבדו את הרלוונטיות שלהם על אף ההסכמים שחותמת יוטיוב בימים אלה עם ארגוני אמנים ברחבים העולם. יהי זכרם ברוך.
מתוך הקומוניקט: לאחר שהות של מספר שבועות באולפניLeeders Farm באנגליה, סיימה להקתTrademark את הקלטות האלבוםFuture Analogue. באולפן ההקלטות הלהקה חרשה עבודה עם המפיקNick Brine (שהקליט בעבר אתOasis והפיק אתThe Darkness ), הרביצה סחבקייה עםDan Hawkins (הגיטריסט של The Darkness ), סגרה על חוזה ניהול עםFearless Musicוקינחה בכמה הופעות ברחבי היבשה הבריטית- פריצה אמיתית לשוק הבריטי , שנחשב לשוק הסגור בפני להקות ישראליות. טריידמארק הם: דן נווה (שירה, גיטרה), יהלי קורן (בס, שירה), רועי הלוי (גיטרה, שירה) ונועם גריידי (תופים(. הצייר והאמן המוערך, יוסף קריספל, הוא הכשרון שמאחורי העטיפה של האלבום.
אור כשדים/כדור ברזל
מתוך הקומוניקט: אלבום LIVE וDVD מהופעת האיחוד. אור כשדים שהתאחדה לפני כשנה וחצי למופע מרגש ובועט סחפה קהל ותיק ונאמן מימי הרוקסן משולב בקהל צעיר ומשולהב שנחשף אליהם מ"אחד מול אחד", אותו דיסק אחד ויחיד שיצא בשנת 91. הפידבק האדיר שקיבלו מהקהל האוהד והתקשורת בהופעת האיחוד שבה גם השיקו את האלבום המשולש "שקיות" הבעיר בהם את אש היצירה והדרך לחדר החזרות ולהרחבת הרפרטואר היתה קצרה.
סיון יחיה/ נצחונות
מתוך הקומוניקט: שמה של סיון יחיה מסתובב כבר לא מעט זמן בקרב חובבי הרוק והמוסיקה בכלל. יחיה, בוגרת ביה"ס "רימון" לא מפסיקה להופיע, בין אם עם חומרים מקוריים שלה ובין אם במסגרת מופעי מחווה לא שגרתיים אותם יזמה דוגמת המופע "מחכות למשיח" שכלל ביצועים של זמרות לשירי האלבום המיתולוגי של שלום חנוך, "יום הולדת לפול מקרטני" שכלל תרגומים שלה לשירים של הביטלס, ועד לפרוייקט היוטיוב לדני סנדרסון בו חידשה את שיריו. יחיה היא פצצת אנרגיה מוסיקלית, ואל תטעו בקול הכמעט ילדי שלה – מדובר ברוקרית אמיתית וחדה שיודעת לבעוט. השירים שלה עוסקים לא מעט בחוויות שלה עצמה, מערכות יחסים, והתבוננות פנימית אל תוך עצמה.
מדובר בשני טורים גנוזים מתוך מדור שכתבתי ב-NRG והחלטתי לפרסם אותם כדי לתת כבוד מינמלי לאמנים שיצרו את האלבומים הללו.
CatastroPie/ Gummy Bears
ארבעה וחצי כוכבים
בקצרה: אלבום בכורה להרכב קטסטרופאי שיוצר מוסיקה שמשלבת בין צעצועים לאלקטרוניקה (ונקראת בהתאם Toytronica) וטוען שהיא נשמעת "כמו רדיוהד בחנות צעצועים". האלבום נוצר כאשר עידו שטרנברג, גיטריסט וסינגר-סונגרייטר, קנה סינתיסייזר 2 אוקטבות והתחיל להלחין באמצעותו שירים שנשמעו אחרת לחלוטין מהשירים שיצר בעבר. הוא חבר למפיק טל אבירם ולאחר עבודה משותפת שערכה כארבע שנים הם הגיעו לתוצאות הרצויות והחליטו לשחרר את השירים לאוויר העולם.
CatastroPie
עוד משתתפים:עידו שטרנברג, טל אבירם, שחר גלזר, אביב כהן, נועם ויזנברג.
פלוס:האלקטרוניקה והצעצועים לא משנים את העובדה שמתחת לשכבות, מדובר באוסף של שירים מעולים, שמכילים טקסטים חדים ולחנים מעניינים.
מינוס: הטויטרוניקה שהיא ה"שטיק" של האלבום, לפעמים קצת מפריעה. בחלקים מסויימים היא משתלבת להפליא, אך באחרים הסאונד הסלולרי משתלט על השיר ומכביד על ההאזנה.
שורה מנצחת: "Shut the lights now/ It helps me see/ Through the poses/ Surrounding me/ Shut the lights down it helps me feel/ Free from faking my sex appeal"
בקצרה: אי.פי שני להרכב עם הכינוי השנון The Raw Men Empireשמגדיר את המוסיקה שלו בצורה מעניינת כ"פריק פולק מלנכולי, אבל עם הרבה שמחת חיים". חברי ההרכב הכירו בפאבים השכונתיים של פלורנטין ומשתדלים להביא את האווירה ההיא לתוך המוסיקה, כאשר את האלבום החדש הם הקליטו לייב באולפן הביתי שלהם והוא משופע באלתורים שמבקשים "לתפוס את הרגע".
פלוס:כל הדברים הטובים שיש למוסיקת אינדי להציע באים לידי ביטוי בפעילות של הלהקה הזו: החל מנועזות יצירתית, דרך נאמנות וכנות אמנותית וכלה בשימוש מעורר השראה באפשרויות הרבות שמציע המרחב הקיברנטי.
מינוס: לניסיון "לתפוס את הרגע" יש מחיר והוא שלא כל רגע שווה שיתפסו אותו. כך קורה שגם בתוך אלבום שאורכו 18:45 דקות (מחווה לספינה SS Arctic, ששקעה ב-1854 באסון הימי הראשון שהתרחש באוקיינוס האטלנטי) יש רגעים פחות מוצלחים ומעייפים שהיו יכולים לעבור טוב יותר בהופעה מאשר באלבום מוקלט.
שורה מנצחת: "If you eat all the time and can't have fun in the sun/ Then try to lose weight, your diet ain't so great/ But when you go to the beach
they won't think you're a whale and that is swell, yeah that is swell!"
בקצרה: אלבום בכורה ללהקה הצעירה והאנרגטית בעלת השם המבטיח 'תעני אסתר' שיוצרת מוסיקה מרקידה ושמחה באמצעות השפעות מוסיקליות מהסיקסטיז, טקסטים קלילים, והגשה ילדותיות משעשעת.
תעני אסתר
עוד משתתפים:דיוויד מזרחי, ליאור פרלשטיין, שי רוט, עומר בסן, אורי זליג, דן בהריר, רועי נדל, ספי ציזלינג, יאיר קז, ליעד כהן, נעם דורמבוס, גיא לומר, יאיר סלוצקי.
מינוס: טקסטים רזים שאמנם מתאימים לאווירת החופש והשמחה שהלהקה מציגה, אבל חסרים מימד הומוריסטי משמעותי יותר שהיה יכול להצדיק את עצם השימוש במילים אלה ולא באחרות.
שורה מנצחת: "כן, למות בפרדס חנה/ כן, בחופש הגדול/ לא עושה כלום בגללך/ לא עושה כלום"
בקצרה: אלבומה הרביעי של להקת התפוחים משלב בין הפ'אנק והגרוב המוכרים שלהם לבין צלילים מן המזרח התיכון וצפון אפריקה. הלהקה, שמורכבת מתשעה נגנים שיוצרים מוסיקה שמחה וקופצנית, זכתה במשך שנים להצלחה רבה באנגליה וחבריה מחלקים את פעילותם בין האי הבריטי לישראל. באלבום החדש משתפים חברי הלהקה פעולה עם פרד ווסלי, הטרומבוניסט והמנהל המוזיקלי של ג'יימס בראון המנוח ,ועם סולן הברירה הטבעית שלמה בר שמסייע בהוספת המימד האוריינטלי לאלבום.
עוד משתתפים:ארתור קרסנובאב, ירון אוזאנה, אולג ניימן, יקיר ששון, ארז טודרס, עופר טל, אלון כרמלי, יונדאב הלוי, אורי וורטהיים, פרד ווסלי, שלמה בר, אילן בן עמי.
התפוחים
פלוס: אלבום מלא בגרוב כיפי, שלא בא על חשבון מורכבות וחיפוש מוסיקלי.
מינוס: השילוב עם שלמה בר, שמסמל כיוון מוסיקלי חדש בדרכם של התפוחים, משמש להם לעיתים לרועץ כשהחיבור המוסיקלי נשמע תלוש ולא אותנטי.
בקצרה: אלבום תשיעי למוסיקאי הג'אז אלברט בגר (אחיו של המוסיקאי מני בגר), שבו הוא מנסה לתאר באמצעות כלי הנגינה מסע פנימי אל תוככי הנפש שבו הוא עורך עימה דין וחשבון ומנסה לבסוף להגיע לשלום ולשלווה כפי שנרמז משמו של האלבום. אחרי שבאלבומו הקודם Big Mother ניסה לעסוק בנושאי אקולוגיה וסביבה, חוזר בגר באלבום הנוכחי לעסוק באנושיות ובפנימיות והוא עושה זאת במהלך שישה פרקים שונים שמתארים את המסע הנפשי באמצעות תמות שמתפוגגות באיטיות אחת אל תוך השניה עד שלאחר כ-54 דקות מושלם המסע והאלבום מסתיים.
אלברט בגר
עוד משתתפים:אסף חכימי, דניאל בנדיקט, עידו בוקלמן, אבי אלבז.
פלוס: מקוריות, נועזות ומורכבות מוסיקלית.
מינוס: אלבום לא קומוניקטיבי שמצריך תשומת לב מרבית כדי להפיק ממנו הנאה והופך לבלתי נסבל אם הוא מושמע כאלבום רקע.
בקצרה: פרוייקט בכורה שהוא שיתוף פעולה בין קרן פלס (Palacz), זמרת ויוצרת בתחומי המוסיקה, המחול והאמנות הפלסטית, ומיכאל גוטליב, זמר ופסנתרן שהוציא לאחרונה את אלבום הבכורה שלו 'נסיעה'. המוסיקה של קורטיזון היא מוסיקה אלקטרונית בסגנון שהם מכנים "הארדקור דאון טמפו" המשלב סימפולים יחד עם כלים חיים וקולותיהם של הצמד. האלבום מורכב מחמישה קטעים קצרים ועמוסים שמבוססים על טקסטים של פרויד שמוקראים לאורך האלבום, כאשר כל קטע מדבר על גורם חיצוני כלשהו שיוצר הנאה (פיצה, אספרסו, סקס). מעבר לכל האמור לעיל, החידוש הגדול של קורטיזון הוא בהוצאת האלבום על דיסק און-קי אותו הם מכנים E-Key (בפרפרזה על אריכי נגן קצרים שנקראים E.P) והוא מעוצב בצורת גלולה.
קורטיזון
עוד משתתפים:בת-אור קאלו, דומיניק גרייס.
פלוס:נועזות של הצמד ביצירת אלבום קונספט שמשלב טקסטים מורכבים של פרויד עם טכנולוגיה חדשנית לכדי יצירה פוסט מודרנית ראויה.
מינוס: אלבום קשה לשמיעה שמצריך אוזן סבלנית לצלילים אלקטרוניים. לחובבי הז'אנר.
בשלהי השירות הצבאי שלי התחלתי לחשוב על היום שאחרי השחרור והגעתי למסקנה שכדאי להתחיל ללמוד לפסיכומטרי או לכל הפחות ללמוד מילים ולקרוא ספרים באנגלית. בעקבות המסקנה הזו, מצאתי את עצמי באחד מימי ראשון, בעודי עושה את הדרך הארוכה מתל אביב לבסיס ברמת הגולן, מעיין במדור ספרות אנגלית של חנות הספרים הקטנה שנמצאה במסוף האוטובוסים של חצור הגלילית. עמדו שם מעט מאד ספרים ולכן שלפתי את הראשון מהמדף, ספר עם כריכה כחולה וכהה שנשא את הכותרת "Oracle Night" והתברר שנכתב על ידי פול אוסטר. באותה תקופה שמעתי כמה המלצות חמות על אוסטר, אבל אף אחת מהן לא הזכירה את הספר הנ"ל שאת שמו אפילו לא ידעתי לתרגם לעברית. באותו רגע הודיעו בכריזה שהטיולית לבסיס הגיעה, דבר שגרם לי להחליט מהר לקנות את הספר מתוך תחושה של "אז מה אם לא שמעתי על זה, כמה גרוע זה יכול להיות?". אכן, זה לא היה כל כך גרוע. למעשה אפשר לומר שהספר הזה שינה את חיי ובגללו החלטתי להתחיל לכתוב ולעסוק בכתיבה.
עטיפת הספר המקורית
"ליל האוב", כך בעברית, הוא מסוג הספרים שמכילים סיפור בתוך סיפור בתוךסיפור עד שבתחילה אפשר מעט להתעייף מהטכניקה הזו. אך הרצון שלי להצליח לקרוא ספר שלם באנגלית והשאיפה להגיע אל מעבר להרי ה-700 אפשרו לי לצלוח את הפתיחה ולטבוע בעלילה המורכבת. הספר מתאר את החיים של סופר שנמצא בבית לאחר שהחלים ממחלה והוא מתחיל את צעדיו הראשונים בחזרה לשגרה, תוך שהוא מנסה לכתוב סיפור חדש. בזכות הקריאה בו, גיליתי את עולם הכתיבה על מורכבותו ומסתוריותו, עולם שבו לכל החלטה לכאורה שרירותית כמו שם הדמות, המקצוע שלה, הסטטוס המשפחתי שלה או צבע העור שלה יש השפעות מרחיקות לכת על העלילה עד שתהליך הכתיבה הופך מהר מאד למצב של חוסר שליטה וחוסר אפשרות לתכנון מראש. כך לדוגמה, נאמר שהחלטנו לכתוב סיפור על כבאי שמציל אנשים משריפה. ההחלטה על השם של הכבאי יוצרת עוד המון תחושות נלוות כיוון שכבאי ששמו רחמים לא דומה לכבאי ששמו שקד או לכבאי ששמו ג'ון. כבאי רווק אינו דומה לכבאי נשוי, כבאי תל אביבי אינו דומה לכבאי בערבה וכך הלאה.
לכאורה, הדברים האלה ברורים מאליהם, אך עד שלא התחלתי לקרוא בספר 'ליל האוב' לא חשבתי על תהליך הכתיבה, על העניין בו, על מורכבותו ועל התחושה שהוא מעניק לאדם הכותב. בדיוק כמו שבתור ילד רציתי נורא כפפות ושק איגרוף אחרי שראיתי את הסרט 'רוקי', התחושה הזאת חזרה אחרי הקריאה ב'ליל האוב' רק שהפעם רציתי עט ומחברת כחולה כדי להתחיל לרשום בה סיפורים. לשמחתי, להבדיל מחלום האיגרוף שנגדע באיבו, חלום הכתיבה מלווה אותי מאז כבר כמעט חמש שנים ואם איי פעם אוציא דבר פרי עטי לאור, זה יהיה לא מעט בזכות הקריאה בספר הזה.
עטיפת הספר בגרסה העברית
מתוך גב הספר:
אחר תקופת הפלירט שלו עם אמנות הקולנוע, ממשיך פול אוסטר בהתמקדותוהמחודשת בספרות הכתובה. גיבור ספרו החדש הוא סידני אור, סופר בשנות השלושיםשלו המחלים ממחלה קשה וכעת שב אל החיים באופטימיות זהירה בעזרת אשתוהאוהבת ובעידודו של סופר ידוע, ידיד של הוריה. בחנות לצורכי כתיבה, שצצהפתאום בשכונתו, מושכת את לבו מחברת כחולה מתוצרת פורטוגל; הוא קונה אותהמבעל החנות הסיני ומתחיל לכתוב בה. נדמה שזו התחלה חדשה, שצופנת בחובההבטחה של חיים חדשים. אלא שסדרה של אירועים תמוהים ומאיימים, הקשורים בחלקםבאותה מחברת פורטוגלית כחולה, מעיבה על חייו של גיבור הספר ומעלה מתחיםואיבות מן העבר הרחוק- שלו ושל אשתו האהובה.
"ברומאן העשירי שלו, שהופיע עתה ב'ספריה לעם' בתרגומה המשובח של ברוריה בן ברוך, מגולל אוסטר שורה של חידות שמוטל על הקורא לפענחן... דווקא הגירוי הזה הוא שמסב לי את מרב ההנאה בקריאת יצירתו של אוסטר."
רות אלמוג, מוסף "תרבות וספרות", "הארץ"
"פול אוסטר הוא אחד מהסופרים האמריקאיים הגדולים שחיים כיום. אין הרבה אשפים כמוהו שמצליחים לספר סיפור בתוך סיפור, כשהאחד יותר מסתורי מהאחר, ועדיין לשמור על עלילה ריאליסטית ואנושית."
עומר אלוני, "טיים אאוט"
"אוי, כמה שהוא כותב טוב, סופר שאוהב מילים ועד כמה שזה יישמע מוזר, כבר אין הרבה סופרים כאלה."
גלית עדות, "פנאי פלוס"
"אוסטר מתגלה בספר הזה כסופר גאוני באמת. הוא כותב שלוש עלילות שונות. הקורא פוסע בקריאתו כמהופנט בתוך לבירינת מרתק שיש בו פלשבקים ותפניות בלתי צפויות, עירוב של זמנים, ושילוב של אווירה סוריאליסטית-מיסטית."
לאחרונה נתקלתי בשני מאמרים העוסקים בהשפעתן של שפות והמבנה הדקדוקי שלהן על תבניות החשיבה והתפישה של בני האדם. המאמרים, האחד מאת גיא דוייטשר שפורסם בניו יורק טיימס והשני מאת איתי להט שפורסם בכלכליסט, הצביעו על תחייה מחדש בתחום הבלשנות של תיאוריית ספיר-וורף השנויה במחלוקת מראשית המאה ה-20 שניסחה לראשונה את הטענה כי שפה משפיעה על המחשבה והשתמשה בדוגמה המפורסמת (שהופרכה מאוחר יותר) לפיה האסקימואים מכיריםעשרות מילים שונות שמתארות שלג, וכתוצאה מכך הם מסוגלים להבחין בין עשרותסוגי שלג שונים. התיאוריה הזו זכתה גם לביטוי ספרותי ברומן הנודע "1984", שבו מתוארים מנגנונים רשמיים שלמדינה כשהם עוסקים בביטול מילות השלילה והביקורת בשפה כדי למנוע מאנשים לבטאמחשבות ביקורתיות ואף לחשוב אותן. העיסוק מחדש בתחום הבלשני הזה החזיר חוקרים לבחון שפות שונות ברחבי העולם ואת בני האדם המדברים אותן על מנת לאשש את התיאוריה; כך למשל עקבו שתי חוקרות אחרי 250 בני הקואוק, שבטאבוריג'יני קטן שחי בחצי האי קייפ יורק בצפון אוסטרליה וגילו כי בשפת בני הקואוקאין מילות כיוון כגון "קדימה", "אחורה", "ימין" ו"שמאל". דרכם היחידה לצייןכיוונים היא לפי רוחות השמים. מהמחקר עולה כי אמנם הנחקרים לא יבינו משפטכמו 'הבית שמאחורי העצים', אך כל אחד מהם יודע במדויק היכן נמצא הביתבמרחב ולאן הוא פונה כיוון ששפתם שמאלצת אותם לגלות כזאת התמצאות.
מחיקת מילות ביקורת. 1984.
דוגמה נוספת להשפעת השפה עליכולותיהם של המשתמשים בה היא ההצלחה יוצאת הדופן של הסינים, הקוריאניםוהיפנים במבחני מתמטיקה בינלאומיים וזאת הודות לדרך שבה הוגים מספרים בשפות האסייתיות. מלקום גולדוול, החוקר שביצע את המחקר, מסביר כי "בניגוד לאמריקאים, לסינים יש מערכת ספירה הגיונית. אחת עשרה נקרא 'עשר־אחת', שתים עשרה הוא 'עשר־שתיים' וכן הלאה וההבדל הזה לבדו גורם לילדים בסין ללמודלספור מהר יותר ובגיל מוקדם יותר ממקביליהם האמריקאים. זה גם אומר שילדיםאסייתים יכולים לבצע פעולות כמו חיבור בקלות רבה יותר. בקשו מילדה בת שבעדוברת אנגלית לחבר שלושים ושבע ועוד עשרים ושתיים בראש, והיא תיאלץ להפוךאת המילים למספרים, ורק אז לעשות את החשבון. בקשו ילד אסייתי לחברשלוש־עשרות־שבע ושתי־עשרות־שתיים, והתוצאה הדרושה נמצאת במשפט עצמו. איןצורך בשום תרגומי מספרים: התשובה היא חמש־עשרות־תשע".
יש הרבה ספרים טובים שאדם קורא במהלך חייו, אבל רק ספרים מעטים פוגשים בו בזמן מתאים כך שההשפעה שלהם עליו משמעותית. אני רוצה להתחיל פה סדרה של המלצות על ספרים שהשפיעו עלי, גם אם בראייה לאחור הם לא הטובים והאיכותיים ביותר בארון הספרים שלי.
הספר הראשון שארצה להמליץ עליו הוא "עושים היסטוריה" מאת סטיבן פריי. הוא עוסק באופן כללי בשאלה 'מה היה קורה לו היטלר לא היה נולד' והוא עושה זאת באמצעות עלילה פרועה ומשופעת בהומור בריטי. קראתי אותו לפני כחמש שנים בתקופה שבה התלבטתי לאיזה מקצוע להירשם באוניברסיטה. מלבד ההתלהבות מהכתיבה המקורית של פריי, הספר גם הזכיר לי את החיבה שלי להיסטוריה ולסיפורים על העבר עד שכשנה לאחר מכן מצאתי את עצמי לומד בחוג להיסטוריה כללית של אוניברסיטת תל אביב. כמובן שההשפעה של הספר על החיים שלי לא הייתי ישירה וההחלטה ללמוד היסטוריה באוניברסיטה הייתה מורכבת מהרבה מאד גורמים אחרים, אבל אין בי כל ספק של"עושים היסטוריה" הייתה השפעה מסוימת על החיים שלי ועל כן הוא עומד תמיד בראש רשימת ההמלצות שלי. אתם מוזמנים לנסות בעצמכם.
עטיפת הספר
מתוך גב הספר:
מייקל יאנג, דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת קיימבריג', מחבר תיזה בידיוניתעל ילדותו של היטלר. ביום בו הוא מסיים את עבודת הדוקטורט שלו חברתו עוזבתאותו, מכוניתו נלקחת ממנו, ודפי עבודת הדוקטורט שלו מתעופפים מתוך תיקוומתפזרים ברחבי הקמפוס. השתלשלות האירועים המוזרה הזו מולידה פגישה מקריתוגורלית עם פיסיקאי קשיש ואובססיבי לנושא השואה, ליאו צוקרמן, המקדיש אתחייו לשיטוט בנבכי ההיסטוריה באמצעות מכונת זמן חדשנית. ליאו מוקסם מהתיזההמהפכנית של מייקל, מייקל נשבה בקסמיה של מכונת הזמן וביחד הם מוצאים דרךלמנוע את לידתו של היטלר ולשנות (כמעט) את פני ההיסטוריה העולמית.
רומןמקורי ומפתיע, מושפע בהומור מטורף, מעוף והמצאות שמוביל את הקורא להרפתקהבעומקה של היסטוריה אלטרנטיבית, תוך חיפוש תשובות חדשות למושגים מוכרים כמוטבע האדם, הרוע האנושי, גורל וחברה.
סטיבן פריי – שחקן, קומיקאי, מחזאי, תסריטאי וסופר פורה, בן המעמד הגבוה שסרח – גילם את פיטר בסרט "החברים של פיטר", את אוסקר וויילד בסרט "ויילד", את ג'יבז בסדרת הטלוויזיה הפופולארית "ג'יבז אנד ווסט" ואת לורי (סוד שמו ביותר) בסדרה "פריי אנד לורי".
"עושים היסטוריה", כמו גם ""The Lair", "The Hippopotamus ו-"Moab is My Washpot" כיכב במשך חודשים רבים ברשימתרבי-המכר בבריטניה ותורגם למבחר שפות. סטיבן פריי מחלק את זמנו ביןנורפולק, לונדון וניו יורק. ביסס לעצמו מוניטין של אספן רב ידע של כרטיסיחניה משלהי המאה העשרים. כפי שפריי מעיד על עצמו באוטוביוגרפיה שחיבר, הואכבר לא גונב, לא מרמה ולא משקר כפי שנהג לעשות בעבר. את עיקר זמנו מקדישהיום לנסיונות להיות אדם טוב. לא תמיד הוא מצליח, אבל ממשיך לנסות.
בשבועות האחרונים דובר רבות על 'חוק הסופרים' שיזמו חברי הכנסת ניצן הורוביץ וזבולון אורלב, לפיו יקבלו סופרים בישראל לפחות שמונה אחוזיםממחירו המקורי של הספר שכתבו וכך תוגבל ההנחה שהמו"לים יוכלו להציע לרשתות הספרים כדי להכניס את ספריהם למבצעים. החוק הוצע מאחר ומרבית הסופרים מרוויחים כיוםסכומים נמוכים בגלל ההנחות הגדולות ברשתות המכירה הגדולות.
המתנגדות המשמעותיות לחוק הנ"ל הן כמובן רשתות השיווק הגדולות סטימצקי וצומת ספרים, שגייסו טיעון כלכלי-חברתי נגד החוק ולפיו המבצעים מאפשרים ליותר אנשים לקרוא ספרים. כך למשל התבטא בנושא אבי שומר, הבעלים של צומת ספרים: "צריכת הספרים גדלה בשנים האחרונות ב-25% בכל שנה. זה טובלצרכנים... אם החוק יעבור, נחזור 10 שנים אחורה, לזמנים שבהם ספר היהמוצר לתל-אביב ולסביבה בלבד".
אולם לא רק רשתות השיווק מתנגדות לחוק הספרים החדש; לא מעט סופרים (בעיקר הצעירים שבהם) הביעו את סלידתם מהחוק שאמור לפגוע במבצעים הגדולים וכך, לטענתם, לסתום את הגולל על ההזדמנות שניתנת לסופרים לא מוכרים להגיע לקהל רחב.
"החוק החדש יחזיר אותנו עשר שנים אחורה". אבי שומר.
אם הטיעון האחרון שגורס כי עדיף לסופרים למכור הרבה ספרים ולקבל מעט כסף עבור כל עותק מאשר למכור מעט ספרים ולקבל יותר כסף עבור כל עותק עוד מתקבל על הדעת (אם כי טעון הוכחה), הרי שהטיעון הראשון אודות תרומתם של המבצעים לקריאת ספרים הוא פופוליסטי ומטעה. מבצעי הענק כמו '4 במאה' או 'ספר שני בשקל' אכן גורמים לעלייה בקניית ספרים, אך אין זה אומר שכמות הקריאה והקוראים גדלה. עולם צרכני הספרים מתחלק בגסות לשלושה סוגים עיקריים: אנשים הקוראים באופן קבוע, אנשים הקוראים מידי פעם ואנשים שאינם קוראים. האחרונים לרוב משתמשים במבצעים כאופציה הגונה לקניית מתנה לחג לשניים הראשונים ותכיפות קריאתם אינה עולה בעקבות המבצעים. לעומת זאת, אדם הקורא ספר אחד בחודש יכול לקנות במבצע כמות נכבדת של ספרים, אך אין זה אומר שהוא יקרא יותר מספר אחד בחודש. ספרים הם אינם מוצר מתכלה ולכן ההצטיידות בהם אינה אומרת דבר על השימוש בהם. ספר שנקנה הוא לאו דווקא ספר שנקרא. אמנם סביר להניח כי ספר שנקנה יקרא ביום מן הימים, אך הקריאה יכולה להתרחש גם שנים רבות אחרי רגע הקניה. בל נשכח את ספרי הבישול וספרי המתנה שגם הם אינם מעידים דבר וחצי דבר על קריאה.
הדעות החלוקות לגבי חוק הספרים החדש גרמה ליוזמי החוק לצמצם את מתכונתו המקורית ולהתמקד אך ורק בהגנה על שכר הסופרים, כשהם משמיטים בדרך את הבעיה המשמעותית ביותר בשוק הספרים בישראל שזכתה לכינוי "הדואופול". הדואופול מתייחס לבעלות הצולבת של הוצאות הספרים מודן וזמורה-ביתן על רשת החנויות צומת ספרים. לדברי ח"כ הורוביץ, יחד עם רשת חנויות סטימצקי מדובר בשליטה על כ-80% משוק הספרים, שמאפשרת לסחוט את הוצאות הספרים לכדי כניעה והסכמה לתמחור נמוך מאוד של הספרים. הבעלות הזו אמנם הוכחה כחוקית לאחר בדיקה של הממונה על ההגבלים העסקיים, אך הדבר משול לחומרי הסם שנמכרים בפיצוציות באופן חוקי מפני שההרכב הכימי שלהם עוד לא הוכרז כלא חוקי. בשני המקרים החוקיות של המעשים לא מונעת את הנזק שהם גורמים.
מיוזמי חוק הסופרים. ח"כ ניצן הורביץ
הבעלות של מודן וכנרת-זמורה-ביתן על צומת ספרים יצרה סחרור בשוק הספרים שקשה לבלום אותו והוא נעשה בעיקר על גבם של הסופרים; ברגע שההוצאות הנ"ל מציעות את ספריהם במחירי רצפה בחנויות של צומת ספרים, הן מכריחות גם את שאר ההוצאות והחנויות להוריד את המחירים כדי שיתאפשר להן להתחרות. מקובל כיום ש-60 אחוזים ממכירת ספר הולכים לחנות הספרים ו-40 האחוזים הנותרים מתחלקים בין ההוצאה לסופר. כאשר ההוצאה היא גם הבעלים של חנות הספרים היא למעשה מרוויחה מאה אחוז מהספר ומפרישה ממנו לסופר לפי החוזה שחתמה עמו. אולם כאשר הוצאה שאין בבעלותה חנות ספרים נאלצת להשוות את מחיר הספר למחיר המבצע, למשל 25 שקלים כחלק ממבצע 4 במאה, היא מקבלת מהמכירה 40 אחוזים שהם 10 שקלים, אותם היא צריכה לחלק בינה ובין הסופר. כיוון שההוצאה היא גוף כלכלי שהצדקת קיומו מתבטאת ברווח, המשתנה היחיד במשוואה שאפשר להורידו עד כמעט אפס הוא תגמולו של הסופר עבור כל ספר.
כך קרה שהדואופול אמנם יצר תחרות שהצרכן נהנה ממנה, אבל מחיר התחרות יכול לגרום לכך שבעוד מספר שנים יישארו בשוק רק שתי ההוצאות הללו שמסוגלות למכור במחירים נמוכים וגם להרוויח. בטווח הרחוק הצרכן יפסיד.
בדרך למבצע הבא. צומת ספרים.
בעיה נוספת שנובעת מהדואופול היא שיטות השיווק החדשות והאגרסיביות שהוכנסו לשוק דרך רשת צומת ספרים. לפני כשלושה שבועות פורסמה כתבה של צליל אברהם במוסף '7 לילות' של ידיעות אחרונות ובו חשפה מה עומד מאחורי המלצות המוכרים ברשתות המכירה של סטימצקי וצומת ספרים. ההמלצות חסרות הכנות של המוכרים כפי שהוצגו בכתבה הן תוצאה ישירה של הדואופול. צומת ספרים רוצה לקדם את ספרי הבעלים וגוררת גם את סטימצקי לחתום על הסכמים עם הוצאות אחרות כדי לקדם ספרים מסוימים וכך לשמור על רווחים. המכירות האינטרסנטיות הללו השפיעו באופן הרסני על המוסד שנקרא "רשימת רבי המכר" כיוון שכיום אין קשר בין הספרים הנמכרים ביותר לטעם הקריאה של הקהל. המקרה הנ"ל הוא עוד דוגמה לפגיעה של הדואופול בצרכן על אף השוק התחרותי והמחירים זולים שהוא יצר.
חוק הסופרים אפוא, הוא חוק מבורך למרות שאין הוא פותר את הבעיות המרכזיות בשוק הספרים הישראלי כמו הבעלויות הצולבות ומצבן הכלכלי הרעוע של רוב הוצאות הספרים. החשיבות שלו היא בעצם העלאת המודעות לבעיה ויצירת דיון ציבורי סביבה. התקווה היא שהמחוקקים יצליחו למצוא את התרכובת המתאימה כך שהשוק ימשיך להיות תחרותי ונוח לצרכן מבלי לפגוע באפשרות קיומן הכלכלי של הוצאות הספרים השונות ותוך דאגה לפרנסתם של הסופרים. עד אז, השתדלו להיות ביקורתיים כלפי המלצות מוכרים, רשימות רבי מכר ומוסריותם של מבצעים המאפשרים קנייה של ספרים בסיטונאות. אם לא ניפול במלכודות הדבש של המשווקים אולי נוכל גם להשפיע בעצמנו על מצבו של שוק הספרים ולהקדים את החקיקה הממשלתית בנושא.
